היי, אני דוד (דוּכי) כהן, וברוכים הבאים לאתר שלי.

אני אמן וחוקר יליד מעלות תרשיחא, שחי ויוצר כיום בירושלים. העבודה שלי צומחת מתוך נקודת המפגש שבין אמנות חזותית, היסטוריה ותרבות מקומית ומגזרית, תוך ניסיון לפענח את המנגנונים המורכבים שמעצבים את הזהות שלנו כאן.

ביצירה שלי אני בוחן אלמנטים חזותיים מתוך תרבות ההנצחה הישראלית, ומפרק אותם לגורמים במטרה להרכיבם מחדש. אני עובד בחומרים מגוונים: אבן, עץ, בטון, נייר ועוד, אך עיקר עבודתי נמצא בעולם הטקסטיל. בדים, חוטים ושטיחים מתקשרים עבורי לשפה רכה ומזמינה, המנהלת דיאלוג ארוך עם אמנות יהודית מסורתית. לצד אלו, אני משתמש באובייקטים קיימים, "רדי מייד" ((Ready-made, וכאלו הטעונים במשמעות, החל מפריטי לבוש אישיים כמו חולצות טריקו, סנדלי "שורש" ומגפיים אוסטרליים, דרך ספרים וחפצים שאני מלקט מהרחוב ועד לחפצי אספנות ציוניים, סיכות צבאיות ואלבומי ניצחון. דרך החומרים הללו, הנושאים איתם מטען של ערכים קולקטיביים, לאומיים ודתיים לאומיים, אני מהרהר על היחיד בתוך ה"יחד", על המתח המובנה שבין הקבוצה לפרטיה, על יהדות ועל ישראליות, על קודש וחול.

המסלול שלי משלב בין יצירה חזותית למחקר אקדמי היסטורי. סיימתי בהצטיינות לימודי אמנות בבית הספר לאמנות "פרדס", ואני מחזיק בתואר ראשון בהיסטוריה מהאוניברסיטה הפתוחה ותואר שני בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה מאוניברסיטת בר אילן. עבודת התזה שלי עוסקת בחלקת גדולי האומה בהר הרצל – נושא הממשיך להדהד בעבודותיי. אני בוגר של תכנית מנדל למנהיגות בתרבות יהודית, ומשנת 2022 אני פועל במסגרת תכנית שהות אמן ארוכת טווח בסדנאות האמנים בירושלים. בשנת 2021 הקמתי יחד עם חברים את "גלריה תפוז" בבית אליאנס, שם שימשתי כאוצר ראשי (שותף) עד סגירת הגלריה בשנת 2023. במהלך השנים הצגתי את עבודותיי במספר תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, ופירוט שלהן נמצא בקורות החיים שלי שניתנים להורדה פה בצד. בשנת 2023 הוענק לי מענק היצירה של קרן פלומס לאמנות.

בנוסף ליצירה בסטודיו, אני רואה חשיבות רבה גם באוצרות של תערוכות ובכתיבה ובעריכה אמנותית. אני מפרסם ביקורות אמנות וסקירות על חללי אמנות במגזין "ערב רב", ובעבר ערכתי את מדור האמנות בכתב העת "בר", המיועד לתלמידי ובוגרי ישיבות ופרסמתי ביקורות אמנות במוסף "שבת" של "מקור ראשון".

Hi, I’m David (Duchi) Cohen, and welcome to my website.

I am an artist and researcher, born in Ma'alot-Tarshiha, currently living and working in Jerusalem. My work emerges from the intersection of visual art, history, and local and sectarian culture, seeking to decipher the complex mechanisms that shape our identity here.

In my practice, I examine visual elements from Israeli commemoration culture, deconstructing and reassembling them. While I work with various materials—stone, wood, concrete, paper, and more—the core of my work lies in the world of textiles. For me, fabrics, threads, and carpets represent a soft and inviting language that conducts a long-standing dialogue with traditional Jewish art. Alongside these, I utilize "readymades" and objects charged with meaning: from personal clothing items like T-shirts, "Shoresh" sandals, and Australian boots, to books and objects scavenged from the street, as well as Zionist memorabilia, military pins, and victory albums. Through these materials, which carry a weight of collective, national, and religious-national values, I reflect on the individual within the "togetherness," the inherent tension between the group and its members, and the interplay between Judaism and Israeliness, the sacred and the profane.

My path combines visual creation with historical academic research. I graduated with honors from the "Pardes" School of Art, and hold a B.A. in History from the Open University and an M.A. in Land of Israel Studies and Archaeology from Bar-Ilan University. My master's thesis focused on the "Great Leaders of the Nation" plot at Mount Herzl—a theme that continues to resonate in my artistic work. I am a graduate of the Mandel Program for Leadership in Jewish Culture, and since 2022, I have been part of the long-term artist residency program at the Jerusalem Artists' Studios. In 2021, I co-founded "Tapuz Gallery" at Beit Alliance, where I served as co-chief curator until the gallery's closure in 2023. Over the years, I have presented my work in several solo exhibitions and numerous group exhibitions; a detailed list is available in my CV, which can be downloaded here on the side. In 2023, I was awarded the Plums Art Foundation creation grant.

In addition to my studio practice, I place great importance on curating exhibitions as well as art writing and editing. I publish art reviews and surveys of art spaces in Erev Rav magazine. Previously, I edited the visual arts section of Bar journal (dedicated to yeshiva students and alumni) and wrote art criticism for the Shabbat supplement of the Makor Rishon newspaper.

כתבו עלי

Write about me

כלכליסט

"אני אמן, אני ימני, ואני לא שופר של סמוטריץ' ובן גביר"

דוד (דוכי) כהן, מהאמנים הצעירים הבולטים של הציונות הדתית, רוקם סנדלי שורש, מצלם וידיאו ארט בהר הרצל, חי בטוויטר ועוסק בשאלות של זהות וגבריות. עבודה שלו נרכשה על ידי הכנסת, ועכשיו הוא מציג תערוכה במעלות, ואומר: "האמנות שלי היא לא סטיקר להפגנות"

מקור ראשון, שבת

סנדלי שורש והקבר של הרצל: האמן שבוחן את המגזר דרך הבגדים

באמצעות סנדלי שורש וחולצות נוער, מבקש האמן דוד (דוכי) כהן להתחקות אחר הזהות הדתית־לאומית בתקופתנו. כמי שחוקר במסגרת שירות המילואים שלו את קורות מג"ב מאז 7 באוקטובר, עבודותיו עוסקות גם במוות, זיכרון והנצחה

פורטפוליו

מה קורה

בתערוכה בגלריה לאמנות בטבעון משתמש דוד (דוכי) כהן בבגדים משומשים כמצע לעבודות שעוסקות בהתבגרות בתוך חבורה, בחברה אידיאולוגית ובהתיישבות. אל העיסוק בביגוד מצטרף העיסוק בהיסטוריה – תחום שהוא חוקר גם אקדמית

מקור ראשון, מוצש

מאבק יוצא דופן נגד אנדרטת זיכרון הפך ליצירת אמנות בעלת אמירה משמעותית

סיפור מאבק יוצא דופן של אב נגד אנדרטה המוצבת ליד בית המשפט העליון בירושלים, הגיע לגמרי במקרה אל האמן דוכי (דוד) כהן. ככל שחקר את העניין, הוא הבין שהסיפור רלוונטי גם היום, והחליט ליצור אמנות שמבוססת על כאב הזיכרון

ערב רב

התחדשות בין קודש לחול

״הקדושה שיכולה להופיע בחומר מאפשרת לנו להביט על כל חומר כפוטנציאל למשהו שייצא ממנו, אבל בעיקר להבין שהקידוש של החומר עשוי גם לרוקן אותו ולהשאיר אותו מת מבפנים, רק עצים ואבנים. אולי מאחורי הפרגוד אין שום דבר, אולי הפרגוד מסתיר רק חלון״. ידידיה גזבר על תערוכתו של דוד (דוכי) כהן

הארץ, גלריה

"עולם האמנות נראה וחושב דומה, הוא לא נראה כמוני ולא חושב כמוני"

את הטענה של גדעון עפרת שאין אמנים בימין הוא הפך לעבודה, ויצירות אחרות שלו עסקו בוורוניקה הקדושה שסייעה לישו ובניסיון להכניס מדף דתי לקבר הרצל. עם אמנות לא מסחרית דוד (דוכי) כהן התקבל להפתעתו ליריד "צבע טרי", ובראיון הוא מספר מה חשב על שלטי ה"לך" בהפגנות ואיך קרה שאשה בגלריה תל אביבית חשבה שהוא מיצָג

ערב רב

לקראת הדתה מתקנת

״הפניה אל התיאולוגיה, גם כשהיא נעשית ע״י יוצרים דתיים לגמרי, אינה ביטוי לתשובה ואישור של מערכת ערכים מקובלת, אלא דווקא אמצעי לבירור והצגת שאלות לגביה״. יונתן אמיר על אמנות דתית בישראל כמחזירה בשאלה